The Empty Pot by Demi
בבל, ידיעות אחרונות, ספרי חמד

תקציר: יום אחד מכריז קיסר סין על מבחן מיוחד במינו. הוא מחלק זרעים לכל ילד ולילדה ברחבי הממלכה,
ומבטיח שמי שיצליח להנביט את הזרעים ולגדל את הפרחים היפים ביותר, יבחר להיות יורשו. למרות מאמציו, פִּינְג
אינו מצליח משום- מה להנביט את הזרע שקבל…
דֵּמִי לקטה ואירה מעשיות עממיות לילדים, והעיקה להן לבוש מודרני שהתחבב על ילדים ברחבי העולם. העציץ
הריק הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית.
–—˜™ –—˜™ –—˜™ –—˜™ –—˜™ –—˜™ –—˜™ –—˜™
לפני שנים רבות, בממלכת סין, חי לו ילד ושמו פִּינְג, שאהב פרחים. כל מה ששתל החל מיד ללבלב: פרחים,
שיחים, ואפילו עצי פרי ענקיים עלו וצמחו כבמטה קסם! כל האנשים בממלכה אהבו גם הם פרחים. הם שתלו
פרחים בכל פינה, וריח בושם מלא את אויר הממלכה. הקיסר אהב ציפורים וחיות, אבל פרחים אהב יותר מכל,
ומדי יום היה יורד לטפל בגינתו. אך הקיסר כבר היה זקן מאוד. היה עליו לבחור לעצמו יורש. מי יהיה יורש העצר?
ואיך יבחר בו הקיסר? בשל אהבתו הרבה לפרחים, החליט הקיסר לתת לפרחים לבחור. למחרת פורסמה הודעה
בזו הלשון: כל ילדי הממלכה מתבקשים להתייצב בארמון. שם הם יקבלו זרעי פרחים מיוחדים מהקיסר. “עשו
כמיטב יכולתכם”, אמר הקיסר, “בעוד שנה יירש הטוב מביניכם את כס המלכות”. החדשות עוררו התרגשות
עצומה בכל רחבי הממלכה! מכל קצות הארץ נהרו ילדים אל הארמון כדי לקבל את זרעי הפרחים שלהם. כל
ההורים רצו שילדם יבחר לקיסר, וכל ילד וילדה קיוו להיבחר. כשפינג קבל את הזרע שלו מהקיסר, הוא היה

המאושר בילדים. הוא היה בטוח שהוא מסגל לגדל את הפרח היפה ביותר. פינג מלא עציץ קטן באדמה דשנה.
הוא טמן בה את הזרע שלו בעדינות רבה. הוא השקה אותו מדי יום. הוא חכה בקוצר רוח לראות אותו נובט, צומח
והופך לפרח יפהפה! יום עבר ועוד יום, אך דבר לא צמח בעציץ שלו. פינג היה מודאג מאוד. הוא מלא עציץ גדול
יותר באדמה חדשה. ואז הוא העביר את הזרע לאדמה הכהה והדשנה. הוא חכה חדשים נוספים. ועדיין דבר לא
קרה. הזמן עבר, וכבר חלפה לה שנה שלמה. האביב הגיע, וכל הילדים לבשו את בגדיהם החגיגיים לכבוד
הקיסר. הם מיהרו לארמון עם הפרחים היפים שלהם, משתוקקים ומקוים להיבחר. פינג התבייש בעציץ הריק שלו.
הוא חשב שהילדים ילעגו לו, כי דווקא הפעם הוא לא הצליח לגדל אף פרח. אחד מחבריו עבר בדרכו לארמון עם
צמח גדול בידו. “פינג!” אמר, “אתה לא באמת מתכון ללכת לקיסר עם עציץ ריק, נכון? לא הצלחת לגדל פרח
גדול ויפה כמו שלי?” “גדלתי המון פרחים יפים משלך”, אמר פינג. “זה רק הזרע הזה, הוא לא גדל”. אביו של פינג
שמע את שיחתם במקרה ואמר לו: “עשית כמיטב יכולתך, ומיטב יכולתך טוב דיו כדי להציגו בפני הקיסר”. מיד
הלך פינג אל הארמון, ובידיו העציץ הריק. הקיסר בחן את הפרחים לאט-לאט, אחד-אחד. כה יפים היו הפרחים!
אך עיניו של הקיסר זעפו והוא לא אמר דבר. לבסוף הגיע לפינג. פינג הרכין את ראשו בבושה וציפה לעונש.

הקיסר שאל: “מדוע הבאת עציץ ריק?” פינג החל לבכות וענה: ” שתלתי את הזרע שנתת לי והשקיתי אותו מדי יום,
אך הוא לא נבט. העברתי אותו לעציץ טוב יותר עם אדמה טובה יותר, ובכל זאת הוא לא נבט! טפלתי בו לאורך כל השנה, אבל דבר לא צמח. לכן נאלצתי להביא היום עציץ ריק, בלי פרח. עשיתי כמיטב יכולתי”. כששמע הקיסר מלים אלו, התפשט על פניו חיוך והוא הניח את זרועו על כתפו של פינג. אז פנה לכולם ואמר: “מצאתי אותו! מצאתי את היחיד שראוי להיות קיסר! אינני יודע מאין לקחתם אתם את הזרעים, אך הזרעים שקבלתם ממני היו מבושלים, ולא ניתן היה להנביט אותם. אני מעריך את אומץ לבו של פינג, שהעז להופיע בפני עם האמת הריקה. כעת אגמול לו בכל ממלכתי ואעשה אותו קיסר על כל הארץ”.