א אסור לאדם להונות את חבירו בין במקחו ליקח בזול ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת בין בממכרו למכור ביוקר ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת ואם הונה עובר בלא תעשה שנאמר “וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו”. ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני או לזמן פלוני ישוה כך כי אין בזה הדבר אלא מקומו ושעתו:
ט כשם שיש איסור אונאה במקח וממכר כך יש איסור אונאה בשכירות ובקבלנות ובחילוף מטבע…
יא וכל דין אונאה אינו אלא בישראל אבל נכרי הטועה בשיווי המקח או בשיווי המטבע אין צריך להודיעו טעותו שנאמר אל תונו איש את אחיו אחיו ולא נכרי.
אבל אסור להטעותו בין בשיווי מקח בין בחשבון כמו שיתבאר בהלכות גזלה. וכן כל מרמה שבעולם אסורה במקח וממכר אפילו לנכרי כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף על פי שהוא נכרי שהרי זה מטעהו וגונב דעתו אם אינו מודיעו והרי זה כגונב ממנו ממון ואסור מן התורה כמו שיתבאר בהלכות גזלה:
